<h1>תשובות חכמי צרפת ולותיר סימן מ"ז</h1>
<h2>דף מג.</h2>
ועוד שאל' מהו ראובן נשא אשה לאה וילדה לו בנים ובנות מתה לאה ונשא רחל וילדה לו בנים חלה חליו שנפטר ממנו לבית עולמו ולא היו לו כי אם מטלטלין ואמ' לבנו הגדול שהיה לו מן האשה הראשונה כל נכסי בידך לצורך בנותי הגדולות שנולדו לי מן לאה אמר כי מתיירא אני שלא יצאו לתרבות רעה ולאשה זו ולבניה הקטנים הנולדים לה ממני אל תתן כלום כי האשה הזו צערתני כל ימי ויכולה היא לצאת ולבא ולהיות עסוקה במזונותיה יותר מבנותי הגדולות שאין דרכן ואין כבודן לצאת חוץ נפטר ראובן לבית עולמו ובאת האלמנה וצוחה בב"ד על היתומו' מן כסף כתובתה והיתומו' משיבות מטלטלי שבק אבוך גבן במתנ' דלא משתעבדא ואמור רבנן [ב"ב קע"ד ע"א] פריעת בעל חוב מצוה והא מצוה לא רמיא עלן והא ודאי פשיטא דהאידנ' מגבינ' מטלטלי (כתובה) [לכתובת] אשה דכיון דכתב לה בעלה בהדיא נכסי' דאית להון אחריות ודלית להון אחריות יהון אחראין וערבאין למפרע מנהון כסף כתובתי' דדינא הוא דקא שקלא מטלטלי ואע"ג דאמור רבנן מטלטלי לכתובה לא משתעבדי הני מילי היכא דלא פריש וכתב לה כתקנת שמעון בן שטח אבל כיון דפריש ואמ' מטלטלי וקא מקני ליה בקניין דרשינן לשון הדיוט כדקיימ' לן בבבא מציע' [ק"ד ע"א] וגביא אלא מהא קמבעי' כי אמרי' דגביא מטלטלי הני מילי היכא דאיתנהו בעינייהו אבל היכ' דיהבינהו לאחריני לא דאי לא תימ' הכי מי אמרינן נמי דאילו אם השיא ראובן זה אחת מבנותיו בחייו ונתן (לו) [לה] מקצת מן ממונו הכי נמי דתהדר האיי ארמלתא ותגבי מינ' לאחר מיתת בעלה ואם אתה אומר כן אין לך אדם שיכול להשיא את בתו ועוד מצינו שא[ד]ם יכול לעבור על תנאי ב"ד דהא תנאי ב"ד הוא דבנן נוקבן מנכסי אבוהון וא"ר יוחנן [ב"ב ק"מ ע"א] יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטים מה שמכרו מכרו. ועל דין האלמנה והיתומות כך נראה בעינינו שאין להפקיע כתובות אשה בכדי שמצינו בכל מקום שהחזיקו (בה) [בכח] האלמנ' מכח הבנים והבנות דא"ר אבא א"ר אסי [מ"ג ע"א] עשו אלמנה אצל הבת כבת אצל אחין מה בת אצל אחין בנכסי' מועטי' הבת נזונית והבנים ישאלו על הפתחים אף אלמנתו אצל הבת אלמנתו נזונת והבת תשאל על הפתחים וזה שבקש להפקיע דברי חכמים שאמר בשעת מיתתו שהבנות נזונ[ו]ת והאלמנ' תחזר על הפתחים אין בדבריו כלום שהרי גילה בדעתו שאין לאלמנה ממון אחר והואיל ורצה לסלקה בלא כתובה דאוריית' ובלא מזונות דרבנ' אין שומעין לו אלא מוציאין מיד הבנות לכתובת אשה ולמזונות (אע"פ) [אפילו הן] מטלטלין שהרי תקנו הראשונים שאלמנה ובעל חוב גובין ממטלטלין וסמכו על הני [ס"ז ע"א] דאמר ר' פפי הני תותי דבי מכסי אשה גובה פורנא מהם ואמ' ר' פפא הני שקי דטרומוטא ואשלי דקמחוני כו' והא דאמ' רבא מריש הוי אמינ' הני ארנקי דמחוזא וכו' ומסקנ' ש"מ אסמכתייהו אארעא הני מילי בדורות הראשונים שרגילים לקנות קרקעות אבל בזמן הזה כול' גובות אפי' מכספים דהא רבא גופיה בתר דעתייהו דנשי אזיל והאידנ' כולהי אסמכתייהו א[מ]טלטלי. ועוד בזמן הזה כותבי' בכתובה ואחריות שטר כתובה זו קבילית עלי כו' נכסין דאית להון אחריות ודלית להון אחריות אפי' מן גלימ' דעל כתפאי בחיים ובמות. ואם נפש אדם לומר ולחלוק הואיל וכך [אין] אדם יכול ליתן מטלטלי' בחייו אין טענתו טענה דלא נתנה כתובה לגבות (מחיום) [מחיים] וכל מה שבריא עשה במטלטלין בחייו עשוי אפי' זה שכיב מרע אילו שתק סתם ונתן מתנה סתם לבנותיו אמרינ' מה שנתן נתן דאמרי' שמא ייחד לה נכסים אחרים ואע"פ שתאמר האלמנה אני אשבע שאין נכסים אחרים היה טוען מקבל מתנה כנגדה לאו בעל דברים דידי את אבל זה שגילה בדעתו שאין לה ממון אחר ורצה להפקיע כתובתה מדאורייתא ומזונות דרבנ' שקבל עליו אין שומעין לו אלא מוציאים מידן אם בגרו כבר שאם בגרו [אין] חייב האב במזונותיהן והרי הן כאיש נכרי ואין יכול להפקיע כתובה דאוריית' כדאמרן אבל אם לא בגרו הואיל וחייב האב במזונותיהן לאחר מית' והתפיסו האב הממון אין בה להוציא מידיהן אלא נותני' להן מזונות מן הממון עד שיבגרו משום שעבוד מזונותיהן קודם זה והחזיק בידים הממון. ועוד מצינו בכמה מקומות שאפי' בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה וכ"ש אילו שקדמו וזכה להן האב בממון לצורך מזונותיהן ומנא לך שאין חיוב מזונות אלא [עד] שיבגרו דתנן [נ"ג ע"ב] לא כתב לה בנן נוקבן דיהוו ליכי מנאי אינון יתבין בביתי ומתזנן מנכסי עד דתלקחן לגוברין וליתזני [רב תני עד דתלקחן לגוברין ולוי תני] עד דתבגרו לרב אע"ג [דבגר וללוי אע"ג] דאנסוב אלא בגור ולא אינסוב [אינסוב] ולא בגור דכולי עלמא לא פליגי [כי פליגי] בארוסה [ולא בגר] אלמ' דכיון דבגור אע"ג דלא אינסוב לית להו מזונות.
<h2>דף סז.</h2>
ועוד שאל' מהו ראובן נשא אשה לאה וילדה לו בנים ובנות מתה לאה ונשא רחל וילדה לו בנים חלה חליו שנפטר ממנו לבית עולמו ולא היו לו כי אם מטלטלין ואמ' לבנו הגדול שהיה לו מן האשה הראשונה כל נכסי בידך לצורך בנותי הגדולות שנולדו לי מן לאה אמר כי מתיירא אני שלא יצאו לתרבות רעה ולאשה זו ולבניה הקטנים הנולדים לה ממני אל תתן כלום כי האשה הזו צערתני כל ימי ויכולה היא לצאת ולבא ולהיות עסוקה במזונותיה יותר מבנותי הגדולות שאין דרכן ואין כבודן לצאת חוץ נפטר ראובן לבית עולמו ובאת האלמנה וצוחה בב"ד על היתומו' מן כסף כתובתה והיתומו' משיבות מטלטלי שבק אבוך גבן במתנ' דלא משתעבדא ואמור רבנן [ב"ב קע"ד ע"א] פריעת בעל חוב מצוה והא מצוה לא רמיא עלן והא ודאי פשיטא דהאידנ' מגבינ' מטלטלי (כתובה) [לכתובת] אשה דכיון דכתב לה בעלה בהדיא נכסי' דאית להון אחריות ודלית להון אחריות יהון אחראין וערבאין למפרע מנהון כסף כתובתי' דדינא הוא דקא שקלא מטלטלי ואע"ג דאמור רבנן מטלטלי לכתובה לא משתעבדי הני מילי היכא דלא פריש וכתב לה כתקנת שמעון בן שטח אבל כיון דפריש ואמ' מטלטלי וקא מקני ליה בקניין דרשינן לשון הדיוט כדקיימ' לן בבבא מציע' [ק"ד ע"א] וגביא אלא מהא קמבעי' כי אמרי' דגביא מטלטלי הני מילי היכא דאיתנהו בעינייהו אבל היכ' דיהבינהו לאחריני לא דאי לא תימ' הכי מי אמרינן נמי דאילו אם השיא ראובן זה אחת מבנותיו בחייו ונתן (לו) [לה] מקצת מן ממונו הכי נמי דתהדר האיי ארמלתא ותגבי מינ' לאחר מיתת בעלה ואם אתה אומר כן אין לך אדם שיכול להשיא את בתו ועוד מצינו שא[ד]ם יכול לעבור על תנאי ב"ד דהא תנאי ב"ד הוא דבנן נוקבן מנכסי אבוהון וא"ר יוחנן [ב"ב ק"מ ע"א] יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטים מה שמכרו מכרו. ועל דין האלמנה והיתומות כך נראה בעינינו שאין להפקיע כתובות אשה בכדי שמצינו בכל מקום שהחזיקו (בה) [בכח] האלמנ' מכח הבנים והבנות דא"ר אבא א"ר אסי [מ"ג ע"א] עשו אלמנה אצל הבת כבת אצל אחין מה בת אצל אחין בנכסי' מועטי' הבת נזונית והבנים ישאלו על הפתחים אף אלמנתו אצל הבת אלמנתו נזונת והבת תשאל על הפתחים וזה שבקש להפקיע דברי חכמים שאמר בשעת מיתתו שהבנות נזונ[ו]ת והאלמנ' תחזר על הפתחים אין בדבריו כלום שהרי גילה בדעתו שאין לאלמנה ממון אחר והואיל ורצה לסלקה בלא כתובה דאוריית' ובלא מזונות דרבנ' אין שומעין לו אלא מוציאין מיד הבנות לכתובת אשה ולמזונות (אע"פ) [אפילו הן] מטלטלין שהרי תקנו הראשונים שאלמנה ובעל חוב גובין ממטלטלין וסמכו על הני [ס"ז ע"א] דאמר ר' פפי הני תותי דבי מכסי אשה גובה פורנא מהם ואמ' ר' פפא הני שקי דטרומוטא ואשלי דקמחוני כו' והא דאמ' רבא מריש הוי אמינ' הני ארנקי דמחוזא וכו' ומסקנ' ש"מ אסמכתייהו אארעא הני מילי בדורות הראשונים שרגילים לקנות קרקעות אבל בזמן הזה כול' גובות אפי' מכספים דהא רבא גופיה בתר דעתייהו דנשי אזיל והאידנ' כולהי אסמכתייהו א[מ]טלטלי. ועוד בזמן הזה כותבי' בכתובה ואחריות שטר כתובה זו קבילית עלי כו' נכסין דאית להון אחריות ודלית להון אחריות אפי' מן גלימ' דעל כתפאי בחיים ובמות. ואם נפש אדם לומר ולחלוק הואיל וכך [אין] אדם יכול ליתן מטלטלי' בחייו אין טענתו טענה דלא נתנה כתובה לגבות (מחיום) [מחיים] וכל מה שבריא עשה במטלטלין בחייו עשוי אפי' זה שכיב מרע אילו שתק סתם ונתן מתנה סתם לבנותיו אמרינ' מה שנתן נתן דאמרי' שמא ייחד לה נכסים אחרים ואע"פ שתאמר האלמנה אני אשבע שאין נכסים אחרים היה טוען מקבל מתנה כנגדה לאו בעל דברים דידי את אבל זה שגילה בדעתו שאין לה ממון אחר ורצה להפקיע כתובתה מדאורייתא ומזונות דרבנ' שקבל עליו אין שומעין לו אלא מוציאים מידן אם בגרו כבר שאם בגרו [אין] חייב האב במזונותיהן והרי הן כאיש נכרי ואין יכול להפקיע כתובה דאוריית' כדאמרן אבל אם לא בגרו הואיל וחייב האב במזונותיהן לאחר מית' והתפיסו האב הממון אין בה להוציא מידיהן אלא נותני' להן מזונות מן הממון עד שיבגרו משום שעבוד מזונותיהן קודם זה והחזיק בידים הממון. ועוד מצינו בכמה מקומות שאפי' בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה וכ"ש אילו שקדמו וזכה להן האב בממון לצורך מזונותיהן ומנא לך שאין חיוב מזונות אלא [עד] שיבגרו דתנן [נ"ג ע"ב] לא כתב לה בנן נוקבן דיהוו ליכי מנאי אינון יתבין בביתי ומתזנן מנכסי עד דתלקחן לגוברין וליתזני [רב תני עד דתלקחן לגוברין ולוי תני] עד דתבגרו לרב אע"ג [דבגר וללוי אע"ג] דאנסוב אלא בגור ולא אינסוב [אינסוב] ולא בגור דכולי עלמא לא פליגי [כי פליגי] בארוסה [ולא בגר] אלמ' דכיון דבגור אע"ג דלא אינסוב לית להו מזונות.
<h2>דף פב:</h2>
ועוד שאל' מהו ראובן נשא אשה לאה וילדה לו בנים ובנות מתה לאה ונשא רחל וילדה לו בנים חלה חליו שנפטר ממנו לבית עולמו ולא היו לו כי אם מטלטלין ואמ' לבנו הגדול שהיה לו מן האשה הראשונה כל נכסי בידך לצורך בנותי הגדולות שנולדו לי מן לאה אמר כי מתיירא אני שלא יצאו לתרבות רעה ולאשה זו ולבניה הקטנים הנולדים לה ממני אל תתן כלום כי האשה הזו צערתני כל ימי ויכולה היא לצאת ולבא ולהיות עסוקה במזונותיה יותר מבנותי הגדולות שאין דרכן ואין כבודן לצאת חוץ נפטר ראובן לבית עולמו ובאת האלמנה וצוחה בב"ד על היתומו' מן כסף כתובתה והיתומו' משיבות מטלטלי שבק אבוך גבן במתנ' דלא משתעבדא ואמור רבנן [ב"ב קע"ד ע"א] פריעת בעל חוב מצוה והא מצוה לא רמיא עלן והא ודאי פשיטא דהאידנ' מגבינ' מטלטלי (כתובה) [לכתובת] אשה דכיון דכתב לה בעלה בהדיא נכסי' דאית להון אחריות ודלית להון אחריות יהון אחראין וערבאין למפרע מנהון כסף כתובתי' דדינא הוא דקא שקלא מטלטלי ואע"ג דאמור רבנן מטלטלי לכתובה לא משתעבדי הני מילי היכא דלא פריש וכתב לה כתקנת שמעון בן שטח אבל כיון דפריש ואמ' מטלטלי וקא מקני ליה בקניין דרשינן לשון הדיוט כדקיימ' לן בבבא מציע' [ק"ד ע"א] וגביא אלא מהא קמבעי' כי אמרי' דגביא מטלטלי הני מילי היכא דאיתנהו בעינייהו אבל היכ' דיהבינהו לאחריני לא דאי לא תימ' הכי מי אמרינן נמי דאילו אם השיא ראובן זה אחת מבנותיו בחייו ונתן (לו) [לה] מקצת מן ממונו הכי נמי דתהדר האיי ארמלתא ותגבי מינ' לאחר מיתת בעלה ואם אתה אומר כן אין לך אדם שיכול להשיא את בתו ועוד מצינו שא[ד]ם יכול לעבור על תנאי ב"ד דהא תנאי ב"ד הוא דבנן נוקבן מנכסי אבוהון וא"ר יוחנן [ב"ב ק"מ ע"א] יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטים מה שמכרו מכרו. ועל דין האלמנה והיתומות כך נראה בעינינו שאין להפקיע כתובות אשה בכדי שמצינו בכל מקום שהחזיקו (בה) [בכח] האלמנ' מכח הבנים והבנות דא"ר אבא א"ר אסי [מ"ג ע"א] עשו אלמנה אצל הבת כבת אצל אחין מה בת אצל אחין בנכסי' מועטי' הבת נזונית והבנים ישאלו על הפתחים אף אלמנתו אצל הבת אלמנתו נזונת והבת תשאל על הפתחים וזה שבקש להפקיע דברי חכמים שאמר בשעת מיתתו שהבנות נזונ[ו]ת והאלמנ' תחזר על הפתחים אין בדבריו כלום שהרי גילה בדעתו שאין לאלמנה ממון אחר והואיל ורצה לסלקה בלא כתובה דאוריית' ובלא מזונות דרבנ' אין שומעין לו אלא מוציאין מיד הבנות לכתובת אשה ולמזונות (אע"פ) [אפילו הן] מטלטלין שהרי תקנו הראשונים שאלמנה ובעל חוב גובין ממטלטלין וסמכו על הני [ס"ז ע"א] דאמר ר' פפי הני תותי דבי מכסי אשה גובה פורנא מהם ואמ' ר' פפא הני שקי דטרומוטא ואשלי דקמחוני כו' והא דאמ' רבא מריש הוי אמינ' הני ארנקי דמחוזא וכו' ומסקנ' ש"מ אסמכתייהו אארעא הני מילי בדורות הראשונים שרגילים לקנות קרקעות אבל בזמן הזה כול' גובות אפי' מכספים דהא רבא גופיה בתר דעתייהו דנשי אזיל והאידנ' כולהי אסמכתייהו א[מ]טלטלי. ועוד בזמן הזה כותבי' בכתובה ואחריות שטר כתובה זו קבילית עלי כו' נכסין דאית להון אחריות ודלית להון אחריות אפי' מן גלימ' דעל כתפאי בחיים ובמות. ואם נפש אדם לומר ולחלוק הואיל וכך [אין] אדם יכול ליתן מטלטלי' בחייו אין טענתו טענה דלא נתנה כתובה לגבות (מחיום) [מחיים] וכל מה שבריא עשה במטלטלין בחייו עשוי אפי' זה שכיב מרע אילו שתק סתם ונתן מתנה סתם לבנותיו אמרינ' מה שנתן נתן דאמרי' שמא ייחד לה נכסים אחרים ואע"פ שתאמר האלמנה אני אשבע שאין נכסים אחרים היה טוען מקבל מתנה כנגדה לאו בעל דברים דידי את אבל זה שגילה בדעתו שאין לה ממון אחר ורצה להפקיע כתובתה מדאורייתא ומזונות דרבנ' שקבל עליו אין שומעין לו אלא מוציאים מידן אם בגרו כבר שאם בגרו [אין] חייב האב במזונותיהן והרי הן כאיש נכרי ואין יכול להפקיע כתובה דאוריית' כדאמרן אבל אם לא בגרו הואיל וחייב האב במזונותיהן לאחר מית' והתפיסו האב הממון אין בה להוציא מידיהן אלא נותני' להן מזונות מן הממון עד שיבגרו משום שעבוד מזונותיהן קודם זה והחזיק בידים הממון. ועוד מצינו בכמה מקומות שאפי' בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה וכ"ש אילו שקדמו וזכה להן האב בממון לצורך מזונותיהן ומנא לך שאין חיוב מזונות אלא [עד] שיבגרו דתנן [נ"ג ע"ב] לא כתב לה בנן נוקבן דיהוו ליכי מנאי אינון יתבין בביתי ומתזנן מנכסי עד דתלקחן לגוברין וליתזני [רב תני עד דתלקחן לגוברין ולוי תני] עד דתבגרו לרב אע"ג [דבגר וללוי אע"ג] דאנסוב אלא בגור ולא אינסוב [אינסוב] ולא בגור דכולי עלמא לא פליגי [כי פליגי] בארוסה [ולא בגר] אלמ' דכיון דבגור אע"ג דלא אינסוב לית להו מזונות.
